פסק-דין בתיק ת"ק 37529-06-13

בתאריך 16.11.12, ביציאה מבית העלמין שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובעת, בהגיעה לכניסה לצומת של היציאה מבית העלמין לדרך החוצה, עצרה את רכבה ולפתע הרגישה בחבטה.

משירדה מהרכב, הסתבר לה כי רכב הנתבע פגע עם הפינה האחורית שמאלית שלו בדופן הקדמי ימני של רכבה, באיזור הדלת הימנית הקדמית.

להערכתה, הנתבעת נסעה לאחור מצד ימין הדרך ופגעה ברכב התובעת.

מאידך, הנתבעת טוענת כי בהגיעה לאותו צומת, החלה ביציאה הימנו תוך פניה ימינה ובהיותה לקראת סיום יציאה מהצומת, עצרה בעקבות רכב שנעצר לפניה.

בעת שעצרה כך, שמעה את רעש המכה. הסתבר לה כי רכב התובעת פגע ברכבה שלה.

להערכתה של הנתבעת, התובעת ניסתה לעוקפה, אך הדבר לא עלה בידה והתובעת פגעה עם הדופן הימני שלה בפינה האחורית שמאלית של רכב הנתבעת.

2 הנהגות העידו כי אף אחת מהן לא ראתה את הרכב האחר טרם התאונה.

לביהמ"ש הוצגו תצלומי הנזקים ב-2 הרכבים ואכן לרכב התובעת מצויים סימני מעיכה משמעותית ושפשופים בדלת הימנית קדמית ואילו ברכב הנתבעת מצויים סימני שפשופים ומעיכה קלה בחזית האחורית שמאלית של רכב הנתבעת.

הנתבעת אף שרטטה שרטוט של אופן קרות התאונה, כפי שצורף להודעתה לחב' הביטוח מטעמה, הוגש לביהמ"ש וסומן נק/2.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכב התובעת שהיה משמאלו.

כאשר התובעת לא ראתה את רכב הנתבעת קודם לתאונה, ואישרה כי טרם כניסתה לצומת הפנתה את מבטה שמאלה בלבד, הנני נכונה לקבל כי הנתבעת כבר הקדימה את רכב התובעת וכניסתה לצומת ובפנייתה בו ימינה.

אך, לקביעתי, בשלב מסויים נסוגה הנתבעת לאחור ופגעה ברכב התובעת, שהיה בעצירה.

קביעתי זו מבוססת על סימני הנזקים שבשני הרכבים, כאשר סימנים אלה מאפשרים לקבוע את מנגנון התרחש התאונה ומאפשרים קביעה מי מבין שתי הגירסאות - נכונה.

לקביעתי, עפ"י סימני הנזקים שברכבים, לא ייתכן כי רכב התובעת נפגע עם הדופן האמצעי שלו, בפינה האחורית של רכב הנתבעת וזאת כאשר רכב הנתבעת אינו בתנועה, כגירסת הנתבעת.

המצב אותו תיארה הנתבעת בעדותה ובשרטוט נק/2 אינו אפשרי מבחינה טכנית.

אם אכן ביקשה התובעת לעקוף את רכב הנתבעת משמאלו, כשהינו בעצירה, היה חייב להיווצר מגע עם הדופן של רכב התובעת, מהפגוש הקדמי ימני שלו לכיוון לאחור, דבר שלא ארע.

מאידך, כאשר רכב הנתבעת נמצא באלכסון ימינה, עקב פנייתו בצומת ימינה, והינו מתדרדר לאחור, הינו יכול לפגוע עם הפינה האחורית שמאלית שלו בדלת הקדמית ימנית של רכב התובעת, כפי שאכן ארע.

יש לציין בהקשר זה כי בהודעתה של הנתבעת לחב' הביטוח מטעמה, כפי שהוגשה וסומנה נק/2, לא טענה כלל הנתבעת כי התאונה התרחשה בעת שהיתה בעצירה.